ממש כמו השפעת, גם הווירוס הזה חוזר בגלים, בכל פעם וריאנט טיפה שונה. אני מעתיק אותו לכאן כמעט בשלמותו, גם כי באמת מדובר בפלא תודעתי וגם כי, כמו שכותבים רבים ממי שמפרסמים אותו בעמוד הפרטי שלהם בפייסבוק "אם לא יועיל לא יזיק". אז הנה, הפוסט שזכה להכי הרבה שיתופים בפייסבוק בחודש ספטמבר:
"גם אני מבטל את ההכרעה!
אז עכשיו הם עושים את זה, בדיוק הודיעו בחדשות ערוץ 4. פייסבוק מחייבת את כל המשתמשים החל מיום שני. אתה יכול לעשות opt-out על ידי כך. תחזיקו את האצבע שלכם מעל ההודעה הזו ותעתיקו אותה. אי אפשר לשתף את זה. אני לא נותן אישור לפייסבוק לגבות 4.99$ בחודש לחשבון שלי, גם; כל התמונות שלי הן רכוש שלי ולא של פייסבוק!!! תודה מיוחדת ללארי על הייעוץ המשפטי הזה… ולטים בארקר על פרסום המידע הזה: בשל העובדה שכולם לאט לאט נחטפים, כן נחטפים לא נפרצים, הם ישר חוטפים את החשבונות שלנו, אפילו יותר עכשיו.
רק למקרה לשים לב: עורך דין יעץ לנו לפרסם את זה. הפרת הפרטיות יכולה להיענש על פי חוק. הערה: פייסבוק מטא היא עכשיו ישות ציבורית. כל החברים חייבים לפרסם פתק כזה. אם לא תפרסמו הצהרה לפחות פעם אחת, יובן טכנית שאתם מאפשרים שימוש בתמונות שלכם, וכן במידע הכלול בעדכוני סטטוס הפרופיל שלכם.
אל תשכחו שהמועד האחרון הוא היום!!! בהצהרה זו, אני מודיע לפייסבוק שאסור בתכלית האיסור לחשוף, להעתיק, להפיץ או לנקוט בכל פעולה אחרת נגדי בהתבסס על פרופיל זה ו/או על תוכנו. הפרת הפרטיות יכולה להיענש על פי חוק
כך נמשיך:
תחזיקו את האצבע שלכם בכל מקום בהודעה הזו ו"העתק" יופיע. לחצו על "העתק". לאחר מכן כנסו לדף שלכם, צרו פוסט חדש ושימו את האצבע שלכם בכל מקום בשדה הריק. 'הדבק' יצוץ וילחץ על הדבק.
זה יעקוף את המערכת….
מי שלא עושה כלום מסכים כנראה"
כאמור זה כבר קורה שנים באופן מחזורי בנוסח כזה או אחר, אבל בגל ההדבקה הנוכחי לא יכולתי שלא להבחין בהתפתחות מפתיעה: הפעם כמה מחבריי וחברותיי הטובים, החכמות והאהובים ביותר פירסמו את זה אף הם. ולכאורה זה ממש מוזר, כי אלה אנשים שאמורים למות מצחוק כבר בשורות הראשונות של גיבוב השטויות העילג הזה. אבל לא, בשיא הפאתוס והזעם הקדוש – "גם אני מבטל את ההכרעה!".
זה מרגיש מיותר לנתח ולהסביר מה כל כך מטומטם בדבר הזה אבל אל"ף – עובדה שלא, בי"ת – איך אפשר להתאפק וגימ"ל – אני בדרך לאיזו נקודה, זרמו איתי.
"עכשיו הם עושים את זה". ישר מתוך ספר המרמור הפולני. יושב אדם מול החדשות ומצקצק – ולא חשוב בדיוק כנגד מי. ידעתי שהם בסוף יעשו את זה, כל כך מתאים להם.
"בדיוק הודיעו בחדשות ערוץ 4". אפילו אני, שמהדורת החדשות האחרונה שראיתי היתה כמדומתני עם נפילת התאומים בניו יורק, יודע שאין חיה כזאת חדשות ערוץ 4. הודיעו את זה בערוץ סדרות הילדים או מה?
"אתה יכול לעשות opt-out". דווקא כאן גוגל טרנסלנייט קרס כנראה. לא נורא, יש הסבר לטמבלולים:
"תחזיקו את האצבע שלכם מעל ההודעה הזו ותעתיקו אותה". את ההודעה או את האצבע?
"אי אפשר לשתף את זה". הרגע עשית בדיוק את זה.
"אני לא נותן אישור לפייסבוק לגבות 4.99$ בחודש לחשבון שלי". לא נכון לשונית (לא יכולים לגבות לחשבון שלי אלא מהחשבון שלי) וגם מעשית (פעולת גבייה ברשת מתבצעת רק אחרי שנתתי את הסכמתי ואת פרטי האשראי שלי).
"גם; כל התמונות שלי הן רכוש שלי ולא של פייסבוק!!!" לא יעזרו גם שבעים סימני קריאה, מאמי, הן לגמרי הרכוש של פייסבוק: זה כתוב בתנאי השימוש שאין כוח לקרוא.
"תודה מיוחדת ללארי על הייעוץ המשפטי הזה…" אין, אין על לארי המתוק הזה כפרה עליו.
"ולטים בארקר על פרסום המידע הזה". גם אחרי חיפוש קדחתני בגוגל אין לנו מושג מי זה טים בארקר אבל סאחה עליו חסיד אומות העולם. כי:
"כולם לאט לאט נחטפים, כן נחטפים לא נפרצים, הם ישר חוטפים את החשבונות שלנו, אפילו יותר עכשיו". ילדי תימן זה חגיגה בסנוקר לעומת זה.
"רק למקרה לשים לב: עורך דין יעץ לנו לפרסם את זה". כן, נו, לארי המתוק. ואם תהיתן מה זה "רק למקרה", הרי ככה אומרים בבינה מלאכותית Just in case.
"אל תשכחו שהמועד האחרון הוא היום!!!". אוי שיט, אני רואה את ההודעה הזאת כבר כמה שבועיים, אז כנראה אבוד לי, נחטפתי. אבל רק למקרה, אני בכל זאת שם את האצבע ומעתיק.
ואז אני מדלג לסוף, כי הוא חשוב:
"מי שלא עושה כלום מסכים כנראה".
עוד סיבוב קטן על הווק
נראה לי שהשורה האחרונה הזאת יכולה לעזור להבין למה השטות הזאת לא רק שלא נכחדת אלא גדלה עם הזמן: כי אנחנו אכן מרגישים שחוטפים אותנו, חוטפים את הפרטיות שלנו, חוטפים את החיים שלנו, וגם שודדים וגוזלים ועושקים אותנו כלכלית ואנחנו חשים כל כך חסרי אונים. התחושה הזאת מוצדקת לגמרי אבל אין לנו מושג מה לעשות עם זה, זה כל כך גדול עלינו וכל כך מופשט, עד שבאים לארי וטים כפרה עליהם ופותרים לנו: פשוט נשים את האצבע כאן ונלחץ כאן וזהו, ביטלנו את ההכרעה.
אבל זהו, שלא ביטלנו ולא הכרענו. מה שקרה, מה שקורה, זה שאנחנו מסכימים – לפעמים בשתיקה, לפעמים אפילו בהתלהבות, ואז מגלים שנדפקנו.
נגיד החוק החדש שמתיר למשטרה לעשות שימוש במצלמות "עין הנץ" כנגד אזרחים פרטיים. פתאום אתרי החדשות והעיתונים מגלים בתדהמה שהארץ מרושתת מצלמות שיכולות לא רק לזהות כל אחד מאיתנו אלא גם לקרוא הבעות פנים ולנתח רגשות, ו"הם" אשכרה הולכים להשתמש בזה עלינו! איפה לארי וטים כשצריך אותם?
אבל זה קורה כבר שנים, גל אחרי גל, ואנחנו חותמים בכיף על תנאי המשתמש. או שלא חותמים אבל לא מביעים התנגדות. איכשהו כל מלחמות הדמוקרטיה מבלפור ועד קפלן מניחות שיש מאבקים יותר חשובים מאשר הפיכתם של ישראל והעולם לדיקטטורה דיגיטלית אורווליאנית. במשך שנים קראנו על הדיקטטורה הסינית והשתוממנו – "איך זה שמיליארד סינים לא קמים ומעיפים מעליהם את הדיכוי הנורא הזה?", ולא שמנו לב שאנחנו מזמן מוקפצים באותו ווק.
אני מאמין שהמאבק הכי גדול של הזמן הזה, בארץ ובעולם, הוא לא בין ימין ושמאל או דתיים וחילוניים או השד יודע מה, אלא רק זה: בין הומניזם לטרנס-הומניזם. בין גישה שאומרת "כל אדם הוא יצירת מופת חד פעמית שראויה למלוא הכבוד, החופש ושמחת החיים" לגישה שאומרת "אנשים הם משאב שיש לנהל ביעילות".
חוק מצלמות "עין הנץ" (או כפי שהוא מכונה בשובבות בתקשורת "חוק האח הגדול") הוא צעד הגיוני בגישה השניה, הטרנס-הומנית. למרות שמו הוא לא נפל עלינו משמיים, הוא המשך בלתי נמנע של תעודות הזיהוי והדרכונים הביומטריים (בדיוק בשבוע שעבר נודע שארכיון הצילומים לתעודות הללו, שהיה אמור להיות מושמד לאחר הצילום, "בטעות" נשמר במנהל האוכלוסין, ועכשיו הוא ישמש להצלבת הדאטה ממצלמות עין-הנץ). זה המשך בלתי נמנע של מצלמות "האבטחה" בכניסה לכל לכל חנות ורחוב, ומצלמות המעקב בגן של הילדים, ואפליקציות המעקב של הורים אחרי צאצאיהם, והמעבר ממזומן לאשראי ומאשראי לתשלום בסריקה של האזיק האלקטרוני (סליחה, השעון החכם) ומשעון חכם לכסף דיגיטלי מרכזי. כל הצעדים האלה ועוד אינסוף אחרים נמכרים לנו כמשהו שנועד לנוחותנו ולבטחוננו. ותמיד מבטיחים לנו שהשימוש יהיה מוגבל (כך היה עם התקנת "עין הנץ" תוך שבועת צופים שזה ישמש רק לעבירות תנועה, כאילו בשביל זה צריך מצלמה ביומטרמית שיכולה לנתח את מצב הרוח של יושבי האוטו).
כך היה כמובן בקורונה, כשלמען בטחוננו ובריאותנו הסכמנו לאיכוני שב"כ ולאזיקים אלקטרוניים בלי לוגו של אפל ולמוקד טלפוני להלשנות על אזרחים ולקוד דיגיטלי ירוק שאפשר יהיה לסרוק בכניסה לכל מקום ולהחליט מה מגיע לנו, פרס או עונש.
האקלים היום עצוב מאוד
אנחנו חותמים ונדפקים לא בגלל שמשהו בנו לא בסדר, אלא כי יש בנו תום לב, בגדול אנחנו נוטים לתת אמון. למה שישקרו לנו? למה שירצו לעשוק אותנו או לפגוע בנו? ולכן מספיק שידברו יפה ("סולידריות חברתית" נגיד) או יעטו חלוק לבן או יקנו את ערוצי החדשות שבהם ימכרו את הסכנה הבאה, ואנחנו כבר נשחיל לאזיקים ידיים אסירות תודה.
הגישה הטרנס-הומנית, שמנוסחת בעיקר בפורומים תאגידיים עולמיים (ומתחבבת יותר ויותר על מנהיגי מדינות, שמזהים שם גם ספונסרים נדיבים וגם דרך קלה להישאר בשלטון) דורשת, מעצם שמה, אבולוציה של המין האנושי. ולכן הבעיה הכי גדולה של הטרנס-הומניזם היא שאנחנו עדיין אנושיים באופן מעצבן. עדיין אכפת לנו מהחיים שלנו, מהחברים שלנו, מהעולם שלנו, ויש לנו את הבאג המעצבן הזה שנקרא דעות פלוס הבאג העוד יותר מעצבן שנקרא אמונות וערכים.
אז מה עושים? מנצלים את האמונות והערכים שלנו נגדנו. נגיד – בחצי המאה האחרונה התחלנו להרגיש שהעשירים די מחרבנים על העולם, מזהמים אותו, מתחזרים על עושר ורכוש בלתי נתפסים, ומכלים את משאבי הטבע כדי למכור לנו עוד ועוד דברים שלא נחוצים לנו ולהתעשר עוד ועוד, בשעה שאנחנו מתרוששים עוד ועוד. מה עושים? ברור, מנצלים את הרגש הזה נגדנו.
נגיד הדבר שהכי מדאיג את כל הפורומים התאגידיים בעולם: "משבר האקלים". כפי שג'ורג' אורוול היטיב להדגיש, חשוב מאוד מאוד לשים לב למילים. מה זה משבר אקלים? האקלים במשבר? עצוב לו? הוא לא בטוח בזהותו המינית? אקלים לא יכול להיות במשבר, הוא מה שהוא והאמת שלא ממש אכפת לו מאיתנו, זה לא משפיע לו על מצב הרוח אם אנחנו מזיעים או רועדים מקור. או "התחממות גלובלית". אלה המונחים שאנחנו שומעים שוב ושוב, מדוקלמים בקצב הנדסי (לאחרונה עברנו ל"רתיחה גלובלית"). מה המונח שאנחנו כמעט לא שומעים? "זיהום כדור הארץ". למה כל הכתבות והכותרות לא משתמשות במונח הזה, הישיר והבהיר הרבה יותר? כי זה המקור, ולא סימפטומים ערטילאיים. כי כשאומרים לי "זיהום כדור הארץ" או "השחתה של הטבע" אני ישר רואה בעיני רוחי ארובות-ענק של איזה מפעל מלט, או שפכים מזוהמים של איזה מפעל משקאות עם צבעי מאכל. לעומת זאת משבר אקלים והתחממות גלובלית זה לא משהו שאני יכול לראות מול העיניים, זה עניין יותר מופשט ואני צריך שיתווכו לי אותו מדענים, או "מומחים" או כתבים לענייני משברים. ואז הם מתווכים לי בשמחה ועל הדרך מסבירים לי שזה הכל בגללי. בגלל "טביעת הרגל הפחמנית" המזעזעת שלי. בגלל שלא השלכתי את פחית הטונה למיכל הנכון, בגלל שעשיתי מקלחת ארוכה מדי, בגלל שאני טס לחו"ל פעם בשנה כמו איזה רוטשילד, בגלל שאני לא מסתפק באכילת חגבים, בגלל שאני מתרבה יותר מדי.
את כל זה הם מתווכים לי מבמות כנסים שאליהם הם נאספים בדאגה רבה איש איש ומטוס-סילונו, איש-איש ויאכטתו, איש-איש ומניותיו במפעלים הכי מזהמים ונצלניים בעולם. אי אפשר להמשיך ככה, הם מבשרים לנו בכותרות של ערוצי תקשורת ששייכים לתאגידי מלט ומשקאות מסרטנים, האקלים במשבר והגלובוס ברתיחה וזה הכל בגלל אילנה לוי מגדרה שעדיין מתעקשת לנסוע באוטו לעבודה בתל אביב, למרות שדאגנו לתחבורה ציבורית מה-זה נוחה ויעילה, ולמרות שגדרה מלאה באפשרויות תעסוקה נפלאות לאנשים פשוטים כמוה, ולא צריך להתפנק ולחפש מימוש. מימוש זה מלא טביעות רגל פחמניות!
ומכאן ברור – צריך להתחיל להגביל את האילנות לוי של העולם. נגיד לנתק לה את החשמל בבית אם היא מתפנקת יותר מדי על טמפרטורת המזגן (לא המצאתי את זה, זה כבר קרה בקליפורניה); נגיד להתחיל למדוד לה את טביעת הרגל הפחמנית בעזרת מעקב אחרי כל רכישה וכל תנועה (זה כבר קורה בברזיל ובכמה ערים באיטליה, דרכון פחמן שיכול כרגע לזכות אותך בבונוסים על התנהגות טובה, וכמובן לעולם-לעולם לא יעניש אותך בהמשך על התנהגות רעה); נגיד על ידי הצבת מצלמות מעל פחי הזבל שלה, או אפילו מנגנון שימוש בפחים רק בעזרת תעודת זהות, כך שאפשר יהיה לנתח מה בדיוק היא צרכה וכמה היא הקפידה להפריד (זה כבר קורה בכמה וכמה מדינות באירופה), בעזרת כליאתה במתחם מצומצם גיאוגרפית, שכל יציאה ממנו תיחשב לפריווילגיה שניתן להעניק או לשלול (קוראים לזה "ערים חכמות", או "ערי 15 דקות"), נגיד על ידי שיעבוד פיזי של כל הרכוש שלה כך שאפשר יהיה לנשל אותה בלחיצת כפתור אם היא תגזים עם הפחמן שלה (זה כבר קורם עור וניבים, קוראים לזה "מטבע דיגיטלי מרכזי").
ערב צח
אנשים שהתקוממו על ניצול הקורונה לשם דיכוי זכויות האזרח כונו "מכחישי קורונה", למרות שרובם לא הכחישו את קיומו של הווירוס כמובן. אנשים שמגיבים בחוסר נחת למניפולציה הגסה החדשה מכונים, למרבה האבסורד "מכחישי אקלים", כאילו שיכול להיות דבר כזה בכלל.
אני כמובן לא מכחיש אקלים. אני מחבב אקלים. ואני גם מחבב מאוד את כדור הארץ ואת הטבע. לא פחות, ואני מעז להמר שאולי יותר, מקלאוס שוואב או מארק צוקרברג. אני גם לא "מכחיש התחממות",אין לי כלים לדעת בוודאות אם וכמה ולמה מתחמם כדור הארץ, אבל פלוצים תקשורתיים אני יודע להריח מקילומטר גם בלי עזרת מדענים (בעיתון לאנשים שחושבים שהם חושבים התפרשה כתבה בת 6 עמודים מאת הכתב בעל השם הכי הולם, "צח יוקד", על ביקור שלו בפיניקס אריזונה שמוכיח שקץ העולם האקלימי כבר הגיע: "נפגעי כוויות ממלאים את בתי החולים… בערב אין הקלה,,,האפוקליפסה האקלימית כבר כאן, קשה לי לנשום". קשה לך לנשום, נשמה, כי אתה בפיניקס אריזונה בפאקינג יולי-אוגוסט. גם אני הייתי שם לפני 20 שנה והרגשתי כאילו נחתתי בליבו של הגיהנום. אבל למרות החום, בוא לא נפסיק לחשוב: אפילו המודאגים שבין נביאי ההתחממות מדברים על עלייה של 0.74 מעלות ב-100 השנים האחרונות, כלומר לא משהו שאפשר "להרגיש". מה שכן, נותר רק לשמוח ש"הארץ" לא שלחו כתב בשם צח רועד לאלסקה בדצמבר, כי הוא בטוח היה מתקשה לנשום ומדווח שעידן הקרח כבר כאן).
ההפצצה התודעתית סביב הסלוגן "רתיחה גלובלית" היא מניפולציה עלובה. כי גם אם זה קורה, ואפילו נניח שזה קורה בהשפעת פעולות אנושיות – זאת עדיין רק שיחה על הסימפטום, וזה תמיד דיון טפל. מי שרוצה לטפל במקור, בשורש הבעייה, לא ימצא אותה במעמקי פח הזבל של אילנה לוי שיכולה למחזר עד מחר ולמעשה רק להעשיר עוד איזו קומבינה מושחתת בלי שזה באמת יועיל (רוב הזבל שאנחנו טורחים להפריד בכלל לא מגיע למיחזור, וגם כשכן הנזק האקולוגי שנגרם מהשינוע, הניקוי והעיבוד לפעמים עולה ברוב המקרים על זה שניסינו למנוע. אבל מישהו זכה שם באחלה מכרז). היא יכולה להזיע בקיץ ולרעוד מקור בחורף, היא ועוד מאה אלף כמוה וכמוני כל החיים, וזה ישפיע פחות משיגור אחד לחלל של פאלוס ממונע של מיליארדר מגלומן. היא ואני יכולים לעבור לרכב שיתופי חשמלי שהסוללה שלו תיטען על ידי חשמל מזהם כמו תמיד, בעזרת מחצבים שנאספים על ידי ילדים-עבדים באפריקה, כדור הארץ אולי לא יודה לנו אבל נזכה בנקודות טובות בדרכון הפחמן, ונגדיל עוד קצת את תקציב הדלק הסילוני של היזמים האקולוגיים.
העולם מזוהם, אבל מספיק כבר להגיד ש"אנחנו" גרמנו לזה, ש"האדם" גרם לזה. אני אדם, וללא ספק עשיתי כמה דברים שהזיקו ואולי כמה דברים שהועילו, אבל האחריות שלי לא נמצאת באותה סקאלה ואפילו לא באותה פלנטה כמו האחריות של לן בלווטניק (הבעלים של מפעלי הסרטן "נשר" ושל ערוץ 13 בין השאר), או כמו זו של דודי ורטהיים (הבעלים של קוקה קולה ישראל, ערוץ 12, מאקו ובעלים משותף בבנק המזרחי), ובוודאי שהאחריות שלי ושל אילנה לוי לא שוכנת באותו יקום כמו זו של ראשי הפורום הכלכלי העולמי ששותפים פחות או יותר בכל אסון אקולוגי אפשרי בעבר בהווה ובעתיד.
ואת כל זה, ברמה האינסטינקטיבית, כולנו מרגישים. אבל כל עוד נאמין שזה באמת בגללנו ושמגיע לנו להיענש, האנושיות והחירות שלנו ימשיכו להיגזל מאיתנו, ונקבל עלינו עוד ועוד גזירות סיניות דכאניות, ופעם בכמה חודשים נפרסם פוסט שבו לארי וטים יעזרו לנו לבטל את ההכרעה.
או שסוף סוף לא נחתום על תנאי השימוש.