על קורונה וקורנפלקס

🐰

לפני כמה ימים התעוררתי מאוחר, ובמקום ארוחת בוקר מפנקת הסתפקתי בכרסום של קצת קורנפלקס. אחר-כך אספתי את יורשת העצר ויצאנו ליום כיף ספונטני וחסר מטרה. מתישהו עלה בה החשק שנאפה בבית אוזני המן, ושלארוחת-ערב נאכל צזיקי עם לחם שום. בדיעבד אני יודע שבשלב הזה כבר הייתי מטושטש מרעב, ולכן במקום לחשוב פשוט זרמתי עם כל הצעה של ילדה גאונה בת 12. וככה קרה שבשמונה בערב אני עם כאב ראש וסחרחורת של זומבי מורעב, מול פיה מזמרת שעדיין בוחשת מליות לאוזני המן ומי יודע מתי המטבח יתפנה להכנת ארוחת הערב - שתהיה בסך הכל צזיקי עם טוסט שזה אפילו לא מזטים, זה מזט. ואני מזה-רעב.

עכשיו שיהיה ברור: הילדה הזאת היא משוש-חיי. אין לנו ריבים, אני לא יודע מה זה לכעוס עליה, היא אחד האנשים שהכי כיף לי לבלות איתם בכל הפלנטה, אם לא ה-. ובכל זאת, ברגעים הארוכים האלה רוב האנרגיה שלי הושקעה בלהתאפק לא להתפוצץ עליה. בהצלחה מפוקפקת. כי כן רטנתי וזירזתי ובהתמדה חירבתי את עליצות החג שלנו. מה קרה שם? לאן נעלם האבא סבבה, לאן נעלמה המשחקיות שלי, לאן נעלמה הרגישות שלי? פשוט מאוד: למזבלה הגדולה שאליה אנחנו משליכים הכל ברגע שאנחנו עוברים למצב הישרדות.

"הכפתור של האפליקציה עדיין קיים, אבל עכשיו הוא מחובר למסכים ולכותרות ולפוסטים ברשת. והתפקיד העיקרי של התקשורת בעשורים האחרונים (וגם משאבת הרייטינג הכי יעילה) הוא להפיץ פחדים."

מצב הישרדות הוא אפליקציה גאונית שאיפשרה למין האנושי, כמו למינים רבים אחרים, ובכן - לשרוד. במקור, האפליקציה הזאת הופעלה במצבים שבהם היה איום על הקיום הפיזי: טורף, אש, רעב, כאב פיזי. עם ההפעלה, התודעה הסירה את כל כפפות האבולוציה וחזרה לבסיס החייתי: לתקוף או לברוח. אבל מזמן לא נשארו בעולם טורפים מסוכנים (אם לא סופרים אותנו), ורוב הפחדים שלנו בכלל לא נובעים ממה שמתרחש בסביבה הפיזית שלנו, אלא מהסביבה התרבותית והתקשורתית. הכפתור של האפליקציה עדיין קיים, אבל עכשיו הוא מחובר למסכים ולכותרות ולפוסטים ברשת. והתפקיד העיקרי של התקשורת בעשורים האחרונים (וגם משאבת הרייטינג הכי יעילה) הוא להפיץ פחדים.

זה לא נעשה בזדון, זה קורה כמעט מעצמו: אם יש לך מומחה אחד שאומר שנגיף הסארס (זוכרים? לא? זיקה? אבולה? פרה משוגעת?) ישמיד תוך שנתיים 100 מיליון איש ומומחה אחד שאומר שלא נכון - מה יתן לך כותרת יותר טובה? ואם פרסמת את הכותרת על ה-100 מיליון, מה תעשה בעיתון של מחר? תלוי: או שתמצא מומחה שמוכן להעלות את המספר, או שתעשה כתבות מעקב: ראיון עם אישה שקנתה המון נייר טואלט בסופר, צילומים של חולים מארצות אחרות, טיפים לחיטוי הזקן והשפם, תיאורים גרפיים ומאויירים של האופן שבו הנגיף פועל על הגוף. ומה תעשה למחרת? תדווח על ההיסטריה שנוצרה כמובן בגלל הנגיף, ולא חלילה בגללך.

אני לא יודע כמה אנשים ימותו מקורונה. גם אתם לא. וגם אף אחד. הכל ניחושים והימורים. ההימור שלי הוא שיותר אנשים ימותו ממכת ברק או מבליעת גלעין של פרי. אבל זאת לא הנקודה. הנקודה היא שפלח אסטרונומי מהמין האנושי עבר לתודעת הישרדות - וזה מסוכן פי מיליון מכל נגיף. אם צל-צילו של דחף הישרדותי בדמות רעב קל גרם לי לאבד כל כך הרבה מהרגישות והחמלה שלי כלפי היצור הכי אהוב עלי בעולם - מה קורה לנו כשפחד ההישרדות מועצם מכל כיוון, מול אנשים פחות קרובים אלינו? זאת לא שאלה תאורטית, אנחנו יודעים בדיוק מה קרה בהיסטוריה לחברות אנושיות במצבים שכאלה. תמונות קשות, יונית.

ככה יוצא שבזמן שאנחנו משקיעים את מירב מאמצינו הכנים בלשטוף ידיים ולהתעטש למרפק, אנחנו מפיצים לכל עבר את הווירוס הכי מסוכן שיש - פחד קיומי. ומיד כולם מתחילים לחשוד בכולם ולהאשים את כולם ולהלשין ולגרש ולסגור גבולות ולב. ומבטלים אירועים ולא יוצאים מהבית ומתמוטטים כלכלית ופחד ההישרדות הופך למעגל של אש.

ועכשיו יונית, ברשותך, כמה מילים מדעיות מפיו של מומחה הבית שלנו שהוא אמנם לא רופא אבל מצד שני לא היה חולה כבר מעל שלושים שנה: קורונה הוא וירוס. וירוסים הם היצורים הכי משגשגים בפלנטה. וכשאני אומר פלנטה, יונית או קורא/ת יקר/ה, אני מתכוון אליך: בכל רגע נתון הגוף שלך משמש כמושבה למשהו כמו 380 טריליון וירוסים. מאוד סביר שיש ביניהם גם וירוסים של מחלות כמו שפעת החזירים או קורונה או מחלה שעדיין לא זוהתה על ידי המדע. רוב הסיכויים שלא יהיה לך מושג על כך, כי המערכת החיסונית שלנו נבנתה כדי לנהל את המיקרוקוסמוס הזה של וירוסים ובקטריות ביעילות מפליאה.

"ומה כן מחזק אותה? אנחנו מדברים עכשיו על עובדות מדעיות מוצקות ובדוקות: צחוק. אורגזמות (בענק!). תחושת אהבה ואחווה. אור שמש. קנביס. אוויר פתוח של טבע. מוזיקה טובה."

לפי כל הנתונים, נגיף הקורונה לא מסוכן בפני עצמו, הוא פוגע רק באנשים שהמערכת החיסונית שלהם חלשה במיוחד (כלומר, אנשים שגם שפעת רגילה או הצטננות או שלשול עלולים להרוג אותם). וגם בקרב האוכלוסיות האלה - כ-90 אחוז מחלימים. הקורונה, כמו כל וירוס, מחמירה יותר ככל שהמערכת החיסונית חלשה יותר. זה ככה פשוט. ומה מחזק את המערכת החיסונית? אומר לך מה לא מחזק אותה, יונית: פחד, דיכאון, יאוש, בדידות. ומה כן מחזק אותה? אנחנו מדברים עכשיו על עובדות מדעיות מוצקות ובדוקות: צחוק. אורגזמות (בענק!). תחושת אהבה ואחווה. אור שמש. קנביס. אוויר פתוח של טבע. מוזיקה טובה.

אז אם אנחנו רוצים להיות אזרחים טובים של הארץ והעולם, אם באמת בריאות בני-האדם יקרה לנו, הציווי שלנו בימים האלה הוא להתמקד בכל מה שמחזק את המערכת החיסונית ולהימנע מכל מה שפוגע בה. להיזהר לא להפיץ וירוסים של פחד ("אמרו בחדשות שמישהו מת באנדורה"), ולהשקיע את כל כולנו בהפצת וירוסים מחזקים. כלומר לחיות טוב, לאהוב חזק וקרוב, להאמין בגוף ובחיים, לבלות בטבע ועם חברים במקום מול החדשות, לעשות סקס אלוהי, לצחוק ולהצחיק, להתעודד ולעודד, לאכול ולבשל טעים, לשיר, לרקוד, והכי חשוב, מניסיון - לא לדלג על ארוחת בוקר טובה. ויאללה נשמות, לכו להזדיין 🐇